שי פרנקו
נולדתי ב 1982 במגדל העמק לילדים של מהגרים. עולם האמנות תמיד היה פרוס בפניי, החל מהחשיפה למגזיני אמנות בגיל צעיר וכלה בלימודי האמנות בתיכון ובאקדמיה. הצילום עבורי תמיד היה ברקע, היות ואבי הינו צלם, אך מעולם לא היה משמעותי עבורי עד תחילת שנות ה-20 לחיי.
במהלך ה-14 שנים האחרונות אני עוסק, חווה, חושב, חש ומרגיש את ההתפחות שלי כבן של מהגרים מעיר פריפריאלית בעמק יזרעאל, זאת כאשר אני דן ועוסק בעבודותיי במקורות מהם ניסיתי לברוח שנים רבות מחיי, באמצעות הגירה לניו יורק, ולימודי צילום בניו יורק.
בשנים האחרונות כל נגיעה שלי באמנות עוסקת במקורות אלו, החל מהספרים שאני קורא וכלה באומנות שאני שואב את השראתי ממנה. אמנים כגון עדי נס, ג׳ף וול, פיליפ לורקה דקורצ׳יה, מרטין שולר, דלקרואה, קראאווג׳יו, כולם ועוד רבים הנוגעים בתוכן קונספטואלי, שורשי, תאולוגי הם חלק בלתי נפרד מעולם האמנות שלי.
המצלמה משמשת עבורי ככלי ליצירת סולידריות בין בני אדם, זאת על ידי יצירת ערך המשקף הוויה’ תחושה הקיימת בתוכנו ומנהלת יחסים עם התודעה. אמונתי היא כפי שאני רואה הוויות מסויימות באחרים, כך אחרים יוכלו לראות את אותן ההוויות ואת התחושות שקיימות בהם, כמוסים או גלויים, משתקפים בעבודותיי. בכך אני מאמין שכל יצירה היא אינדיוידואלית, וכך גם המסע שלי מתחיל ונגמר בתור צלם המצלם חתונות.
קיים בי חוסר שביעות רצון מהאמנות האסטית, כזו המדמה אופוריה או שלמות, בכך אני בוחר לראות ולהבין את העולם מתוך מניפסט אנטיאסתטי, כפי שבעיניי כל בני האדם הינם.
כמדיום, הצילום עבורי אינו דרך מוחלטת של נראות אלא הדרך בה אני בוחר לראות את חיי.
כיום אני צלם אמן המצלם אופנה, חתונות, פורטרטים ואמנות.
כצלם חתונות עבודותיי מוצגות בשלל בתים בישראל, כצלם אופנה ואמנות עבודותיי מוצגות במגזינים ותערוכות בארץ ובעולם.
