From Dust to Dust מידברן 2017 | כפיר זיו
מאת: רונית אזולאי
את כפיר זיו אני מכירה מהיותו מורה ומנטור אצלנו בסטודיו.
תזזיתי, בעל חשיבה מדהימה, אסוציאציות קופצות במוחו במהירות האור, ובאותה המהירות מתורגמות לוורבליות מהירה. נוהג בטוסטוס ורוד, מלא חיות ומיוחדות . פועם. אדם פועם.
אחת לחודש אנחנו מוציאים ניוז ובזמן חשיבה איזה נושאים יהיו הפעם, רון העלה את הרעיון לספר את החוויה של כפיר במידברן. אני? נדלקתי! סוף סוף אקבל תשובות מה זה המידברן הזה, ועל הדרך אשאל על צילום 🙂
אז תפסתי אותו לפני שהוא נכנס לשיעור: “אתה שומע”, מידברן, אתה, סיפור”. אמר לי: “מגניב”.
קבענו.
דיברנו.
תוך כדי שיחה התערבבו השאלות עם התשובות והתובנות. אז מגישה לכם את זה ככה, הסיפור שלו. השאלות שלי בין המילים.
הכל התחיל לפני 15 שנה כשנסעתי ל”ברנינג מן” בנוואדה. זה היה כשעוד גרתי בניו יורק, שמעתי על הפסטיבל מידידה שנסעה עם בעלה והחליטו להתחתן שם. היא אמרה “שהמקום תפור למידותי”. היא לא סיפרה יותר מידי, גם היה מאתגר להבין, זה לא כמו היום שהכל נגיש, סרטונים ותמונות, אז זה היה אחרת.
ברגע ספונטני, נסעתי, לבד, בלי הכנה מוקדמת עם מצלמת פילם. עברתי חוויה מדהימה, אחרת.
כשהגיע הרגע הנכון 15 שנים אחרי. החלטתי לעבור את החוויה בישראל ולרדת ל”מידברן”.
זה מעניין להגיע למקום שאתה לא מכיר אף אחד חוץ מ-2 אנשים. התחברתי לקהילה, קמפ שקוראים לה “פיזדט”- הקמפ של המוזיקה והמסיבות עד אור הבוקר.
מצאתי שקט נפשי. מותר לעשות הכל, הכל אפשרי, הכל בסדר, פסטיבל של שמחה ואהבה, אתה מגיע לא מחובר לאף אחד ומחובר לכולם. זו תחושה של חופש מוחלט, אין אחריות על שום דבר (חוץ מלשתות מים ולשמור על המצלמה), הכל צבעוני, אומנותי, אנשים עושים דברים מדהימים, יוצרים בשביל הקהילה, החוויה שם מדויקת. רק להיות שם זו חוויה, להגיע לשם זו חוויה, לראות, לחוש, להרגיש. על כל זה להוסיף מצלמה, להתחבר עם אנשים, לצלם. זו חוויה מטורפת.
ולא, אני לא “עושה” סמים 🙂 אני מספיק “פסיכי” ופתוח להנות גם בלי זה, זו בעיני חוויה יותר מעצימה ומעמיקה.
כצלם, אני סוג של מתבונן, לא שואל את עצמי שאלות קיומיות כמטרה, באתי כדי לעבור חוויה אחרת.
הגעתי עם ציוד מקצועי, מאוד קשה לצלם שם, אתה מתמודד עם חום לוהט, חול, סופות חול ואבק מטורף, בקיצור תנאי שטח קשים. מי שמבין יודע שזה לא מסתדר עם ציוד דיגיטלי, מספיק גרגר חול שנכנס לצ’יפ הדיגיטלי או לעדשה וזה יכול להרוס אותם לחלוטין.
אז עבדתי עם קייס של צילום תת ימי, להגן מפני החול, כשהיו מצבים שאפשרו הוצאתי מתוך הקייס.
לקחתי איתי ערכת ניקיון מושלמת, כולל ספריי לחץ אוויר. כל שעה ניקיתי את הציוד בקטע מטורף, כל אחד והמידברן שלו.
הרבה מהתמונות שצילמתי מספרות סוג של פורטרט עצמי, החוויה שלי בתוך הסיפור הזה. רציתי להעביר את החוויה דרך התמונות.
הכל הגיע ממקום כן, אותנטי למציאות. אין תמונות מבוימות. הרגשתי כמו זבוב על הקיר שתופס רגעים דרך המצלמה.
והחוויה מדהימה, מעשירה, צבעונית, מלאה בחוויות קטנות, יש פיקים של שמחה ורגש גבוה, היי מטורף מהאנרגיה, כל אחד חווה את זה אחרת. המזל שלי, שהייתה לי את המצלמה.
להרבה מהתמונות שצילמתי – יש סיפור אישי, שיחה עם האדם. ומה שיפה שהכל עבד בצורה אורגנית, לא מתוכנן, סיפור בתוך סיפור בתוך פריים שבתוך החוויה. דיאלוג שלי עם המצלמה , עם המדבר, עם האנשים, עם הפסטיבל.
המקום מצטלם נפלא. זוהי חוויה טראנס אטלנטית על חושית. קורה שם משהו. פאזל אינסופי שמספר את הרעיון.
בתוך כל הבלאגן הצבעוני הזה מצאתי הרבה שלווה.
אני, שנחשב לאדם רועש תזזיתי, בתוך הרעש מצאתי שקט.
כפיר זיו הוא אחד מהצלמים המצליחים והמרכזיים בתעשיית הפרסום בארץ ובניו יורק. מורה ומנטור בסטודיו גברא.
אחרי ששירת כצלם הראשי בעיתון במחנה וצבר 15 שנות עבודה כצלם בניו יורק, כפיר רכש לעצמו מוניטין של יצירתיות ומצוינות בתחומים של צילום הסטילס, הוידאו והצילום האמנותי.
עבודתו מצטיינת בשליטה ובבקרת תאורה המשולבים בסגנון נקי, ממוקד ורב-חיות המבטאים את גישתו החיובית והספונטנית לחיים.
משלב מוקדם הוא אימץ את המדיה הדיגיטלית, וכתוצאה מכך הוא עומד במשך יותר מעשור בחזית הצילום הדיגיטלי, ועושה שימוש בכלי הליטוש, העיבוד והגימור העדכניים ביותר.
לאחר השהות בניו יורק הוא שב לישראל ופתח סניף נוסף לסטודיו שלו בדרום תל אביב.
בהתבסס על הנוסחה המצליחה של הסטודיו הניו יורקי שלו, KZNY, הסטודיו התל אביבי משמש כסטודיו צילום, חלל גלריה וחממה אמנותית, המעניקים שירותים באיכות גבוהה בכל תחומי הצילום.
רונית אזולאי, מתעניינת באנשים.
יוצרת ובלוגרית, מנהלת השיווק בדימוס של סטודיו גברא .