טמבולינה- תחפושות לקטנטנים. צילום: מאיה חבקין
את דרכי בעולם הצילום התחלתי בכיתה ח’, בחוג צילום במתנ”ס בערד, עיר הולדתי.
למדתי צילום במשך שנתיים עם שני מורים מצוינים ושם למעשה התחלתי להסתכל דרך פריימים על העולם.
במשך רוב שנות חיי, הצילום היה עבורי לא יותר מתחביב. הייתי זו שמפתחים ממנה פילמים של כל הטיולים ולא חשבתי לרגע ללכת ללמוד את התחום לעומק כי לא רציתי “להרוס” את התחביב שלי.
בבגרותי חיפשתי הרבה במה לעסוק. מלצרתי 10 שנים, אהבתי מאוד את העבודה, בעיקר את התקשורת עם האנשים והדינמיות אבל הייתי מתוסכלת משום שחיפשתי עבודה משמעותית, וחשבתי הרבה על מה אני רוצה לעשות בחיים. נגעתי בהמון תחומים אבל חיפשתי תחום בו יהיה לי “פאשן”, ולא מצאתי.
עד שיום אחד, כתבתי על דף את כל הדברים שעושים לי טוב בחיים.
הצילום היה ברשימה והכיל גם הרבה דברים אחרים שהיו רשומים בה. החלטתי לחפש מסגרת של לימודי צילום פעם בשבוע, ולאחר ששאלתי קצת המליצו לי על בית ספר ותיק בתל אביב בשם “סטודיו גברא”.
מהשנייה הראשונה שנכנסתי לסטודיו (שהיה בזמנו עוד במשכנו הקודם ברחוב העבודה) וגברא מנדיל ז”ל בכבודו ובעצמו קיבל אותי, ידעתי! ידעתי שזה המקום בשבילי.
התחלתי בקורס יסודות. אמנם היה לי ידע בסיסי בצילום אבל הקורס סידר את הדברים, חידש והדליק לי שוב את הניצוץ.
בתום הקורס חשבתי מה בעצם הצעד הבא? שאלתי את גברא אם יש עוד קורס המשך והוא אמר שלפני שבוע התחיל קורס סטודיו. בלי לחשוב פעמיים, מיד הצטרפתי.
צילום: מאיה חבקין
קורס הסטודיו פתח לי עולמות בצילום שלא ידעתי שקיימים. טעמתי והתנסיתי בכל התחומים, הגעתי הרבה לתרגל מעבר לשעות השיעורים, גיליתי שאני מאוד אוהבת צילום טכני. התמודדתי עם אתגרים רבים ומגוונים. הרגע הכי מאתגר והכי פורץ דרך מבחינתי היה במסגרת קורס הפרסומות, כשהתבקשנו לצלם פרסומת ל”קרוקס”. זו הייתה הפעם ראשונה שהתמודדתי עם תהליך עבודה בצילום ועם אתגר אמיתי, עד אז הכול הלך לי די בקלות. נדרשתי לחשוב על רעיון ולצלם אותו ופתאום לצילום היה מבנה: משלב הרעיון, לסקיצה, ועוד סקיצה, יציאה לצילומים, ועוד יציאות לצילומים – בכל פעם להדק ולדייק עוד ועוד. הסיפוק היה גדול ורק גדל כאשר התבשרתי לאחר כל העבודה הקשה ש”קרוקס” בחרו בתמונה שלי לפרסומים שלהם והשתמשו בה בכל חנויות הספורט.
במהלך שנת הלימודים השנייה גברא נפטר.
אני זוכרת שרותי בתו, שכיום מנהלת את הסטודיו, אמרה לי שיש לה תחושה שעוד אשאר בסביבה. וכך היה. בתום הלימודים שוב עמדתי במצב של מה הלאה. כשרותי הציעה לי לבוא ולפתוח את הסטודיו לסטודנטים שרוצים לתרגל ובתמורה לצלם בסטודיו, קפצתי על ההצעה.
די מהר התחלתי לעזור לסטודנטים בתרגולים, ואחר כך להעביר את התרגולים בעצמי, ללוות את הקורסים המקצועיים, לרכז את תוכניות הלימודים ובהמשך גם ללמד. ההתקדמות הייתה מאוד מהירה ועם זאת טבעית.
לא ידעתי לאן תוביל אותי ההחלטה הקטנה שעשיתי לפני עשור. הדלת הזו שנפתחה בסטודיו גברא ממשיכה לפתוח לי דלתות בעולם הצילום עד היום – לעצמי ולעולם בכלל.
מאז למעשה לא עזבתי את הסטודיו. אני מלמדת במקום שלימד אותי ,הצילום עבורי הוא כלי לביטוי ולתקשורת עם אנשים.
להיות צלמת זה לא רק לצלם יפה. להיות צלמת זה להבין שאת עסק: מזכירות, שירות לקוחות, שיווק, תכנון לעתיד, ניהול חשבונות, רכש ועוד. להיות עצמאית זו לא בחירה קלה, מצב של חוסר יציבות מתמיד שדורש ממך להמציא את עצמך מחדש כל הזמן.
אני חושבת שהמתכון הוא לפעול ממקום של אמת ואותנטיות, לשמור על מי שאתם ולא לנסות להתחקות אחרי מישהו אחר. השוק רווי בצלמים וצלמות מצוינים, אבל הייחוד שלי הוא מי ומה שאני.
למרות הכול, זו הבחירה שעשיתי ואני מרגישה שלא הייתי יכולה לעשות שום דבר אחר. אני יכולה להגיד שהאני של לפני עשור שחיפשה את עצמה – מצאה.
מאיה חבקין, 38, בנימינה
צלמת ומלמדת צילום ב”סטודיו גברא”
- · מתמחה בצילום תדמיתי לעסקים- פורטרטים, מוצרים וצילומי אוירה.
- · שותפה ב”גלורי מורנינג” -בוקר של סטיילינג, איפור וצילומי פרופיל עם דריה מוזס ואפרת אלמוג קאופמן, שמתקיים אחת לחודש בבנימינה.
- · מעבירה סדנאות צילום למעצבות.
- · בעלים ושותפה ב-“Instagram Workshop”– סדנאות אינסטגרם לארגונים, בשיתוף עם טל פריבנר מאמנת ומלווה ארגונים.
מתוך “גלורי מורנינג”. סטיילינג: דריה מוזס; איפור: אפרת אלמוג קאופמן; צילום: מאיה חבקין
גם אתם רוצים לעבור חוויה של פעם בחיים? נרשמים לקורסים השנתיים של סטודיו גברא עכשיו – ומקבלים הנחה משמעותית!
לנרשמים עד ה-15/7 לקורסים השנתיים של שנת הלימודים הבאה:
250 ש”ח הנחה לרישום לקורס יסודות
500 ש”ח הנחה לרישום לשנה ראשונה מלאה (יסודות +מקצועי)
500 ש”ח הנחה לרישום לשנה שנייה (סטודיו)
