מתמונה טובה לקול אישי: שיחה עם שי כהן ארבל
איך מפתחים שפה אישית בצילום, מה מאפשר לצלם להתקדם אחרי שכבר רכש ידע וניסיון, ולמה דווקא העבודות שאף אחד לא הזמין עשויות להיות החשובות ביותר?
שיחה עם הצלם והקריאייטיב דירקטור שי כהן ארבל, שמוביל את מסלול מאסטרס בסטודיו גברא.
יש שלב בדרך של צלם שבו השאלה משתנה. אחרי שלומדים לעבוד עם אור, לבנות קומפוזיציה ולשלוט במצלמה, עולה שאלה אחרת: מה אני רוצה להגיד באמצעות כל אלה?
עבור שי כהן ארבל, השאלה הזאת נמצאת בלב העשייה. לצד שנים של צילום אופנה, פורטרטים ועבודות מסחריות, הוא ממשיך ליצור עבודות אישיות, לבחון את הבחירות שלו ולחפש כיוונים חדשים. אותה חקירה עומדת גם בבסיס מסלול מאסטרס בסטודיו גברא:
לעזור לצלמים בעלי ניסיון לפתח כיוון וזהות, ולבנות גוף עבודה שיש בו נקודת מבט אישית.
הדרך נבנית תוך כדי תנועה
שי, ספר לנו קצת על עצמך. איך היית מתאר את הדרך שלך כצלם, ומה הוביל אותך למקום שאתה נמצא בו היום?
אני צלם וקריאייטיב דירקטור. אני מצלם כבר הרבה שנים, בעיקר אופנה, פורטרטים ועבודות מסחריות, ובמקביל תמיד הייתה לי גם עשייה אישית.
אני חושב שהדרך שלי לא הייתה קו ישר. היו בה תקופות מאוד מסחריות, תקופות שבהן חיפשתי יותר את עצמי כצלם, והרבה רגעים שבהם הייתי צריך לעצור ולשאול מה באמת מעניין אותי ומה אני רוצה להגיד דרך צילום.
איזה מקום תופס הצילום בחיים שלך היום, מעבר למקצוע?
צילום הוא הדרך שלי להסתכל על העולם. גם כשאני לא מצלם בפועל, אני כל הזמן מסתכל – על אנשים, על אור, על סיטואציות.
זה המקום שבו אני יכול לחקור דברים שמעסיקים אותי, ולפעמים גם דברים שאני לא יודע להסביר במילים. בגלל זה חשוב לי להמשיך לעשות עבודות אישיות במקביל לעבודה המסחרית. שם אני יכול להיות יותר חופשי ולהבין לאן אני רוצה להתפתח.
איך נוצרת שפה אישית בצילום?
באיזה שלב לדעתך צלם מתחיל לפתח שפה אישית משלו?
אני לא חושב שיש רגע אחד שבו פתאום יש לך ״שפה״. זה משהו שנבנה מתוך הרבה מאוד עשייה.
בהתחלה אתה מושפע מאנשים שאתה אוהב, מנסה דברים, לפעמים מחקה ומחפש. לאט לאט אתה מתחיל לזהות מה חוזר אצלך שוב ושוב: אילו אנשים אתה בוחר לצלם, איזה אור מושך אותך, איך אתה מביים, איך אתה עורך ומה גורם לך לעצור מול תמונה.
בעיניי, השפה מתחילה להיווצר ברגע שאתה מפסיק לשאול רק ״איך עושים תמונה טובה?״ ומתחיל לשאול ״איזו תמונה אני רוצה לעשות?״
מה ההבדל בעיניך בין לדעת לצלם טוב לבין להיות צלם שיש לו משהו להגיד?
לדעת לצלם טוב זה הבסיס: להבין אור, קומפוזיציה וטכניקה, ולדעת איך לעבוד עם אדם מול המצלמה.
אבל אפשר להיות מצוין בכל הדברים האלה ועדיין לייצר תמונות שאין בהן עמדה.
צלם שיש לו משהו להגיד מקבל החלטות. הוא בוחר מה להכניס לפריים ומה להשאיר בחוץ. יש לו נקודת מבט. גם אם התמונה לא מושלמת טכנית, אתה מרגיש שיש מאחוריה בן אדם.
בעיניי, זה המקום המעניין באמת.
להתקדם דרך עשייה, עריכה ובחירה
מה לדעתך הכי חשוב לצלם שרוצה לקחת את עצמו ואת העבודה שלו לשלב הבא?
לעבוד. הרבה.
אבל לא רק לצלם יותר, אלא גם להסתכל באמת על מה שאתה עושה. לערוך, למחוק, לשאול שאלות, לקבל ביקורת ולהיות מוכן להבין שלא כל מה שצילמת הוא טוב רק כי השקעת בו.
הרבה פעמים השלב הבא מגיע דווקא כשמפסיקים לנסות להרשים ומתחילים להיות יותר מדויקים: להבין מה מעניין אותך ומה אתה רוצה שיהיה בעבודה שלך.
וגם לעשות דברים שאף אחד לא הזמין ממך. בעיניי, שם צלם באמת מתקדם.
מה היית הכי שמח שמישהו היה אומר לך בתחילת הדרך, והיום אתה יודע מניסיון?
שזה לוקח זמן.
בתחילת הדרך אתה כל הזמן מסתכל לצדדים ורוצה כבר להיות במקום שאתה מדמיין שאתה צריך להיות בו. היום אני מבין שכל התקופות בדרך, גם הטובות וגם הפחות טובות – בונות אותך.
הייתי אומר לעצמי גם לא לפחד לעשות דברים שלא מצליחים. לפעמים דווקא הצילומים שנכשלו מלמדים אותך הרבה יותר מהצילומים שעבדו.
מסלול Masters: לפתח כיוון וזהות
איך נולד הרעיון ליצור את מסלול Masters, ומה הביא אותך להוביל אותו?
הרעיון מבחינתי מגיע מתוך הבנה שיש שלב שבו עוד שיעור על תאורה או עוד ידע טכני כבר לא בהכרח מקדמים אותך.
יש הרבה צלמים שכבר יודעים לצלם. יש להם ציוד, ניסיון ויכולת, אבל הם מרגישים שהם עומדים במקום או לא יודעים איך להפוך את כל הידע הזה לעבודה שיש לה כיוון וזהות.
זה בדיוק השלב שמעניין אותי.
אני אוהב לעבוד עם צלמים מהמקום הזה – לא ללמד אותם להיות אני, אלא לעזור להם להבין מי הם.
מה בעצם קורה במהלך השנה במסלול, ולמי הוא מיועד?
המסלול מיועד לצלמים שכבר יש להם בסיס ויודעים לעבוד עם מצלמה, אבל רוצים לעשות קפיצה בעבודה שלהם.
במהלך השנה עובדים דרך צילום והפקות, וגם דרך עריכה, מחקר, רפרנסים, שיחות וביקורת.
אנחנו שואלים לא רק ״איך צילמתי?״, אלא גם למה צילמתי את זה, מה אני רוצה להגיד, מה עובד בתוך סדרה של תמונות ומה הקשר בין עבודה אחת לעבודה הבאה.
המטרה היא להתחיל לבנות גוף עבודה, ולא רק אוסף של תמונות טובות.
לראות את העבודה דרך עיניים נוספות
מה המקום של ליווי, ביקורת ושיח עם צלמים אחרים בתהליך הזה?
מקום עצום.
כשאתה עובד לבד, מאוד קל להיתקע בתוך הראש של עצמך. לפעמים אתה כבר לא רואה את העבודה בצורה נקייה.
ביקורת טובה לא אומרת שמישהו אומר לך מה לעשות. היא גורמת לך לראות משהו שלא ראית קודם ולשאול שאלה שלא שאלת את עצמך.
גם המפגש עם צלמים אחרים חשוב מאוד: לראות איך אנשים שונים מתמודדים עם אותם דברים ואיך כל אחד מפתח עולם אחר. זה מחדד מאוד גם את המקום שלך.
מה אתה חושב שצלם שכבר יודע לצלם יכול עדיין לקבל ממסגרת כמו Masters?
דווקא צלם שכבר יודע לצלם יכול לקבל ממנה הרבה, כי בשלב הזה האתגר כבר פחות טכני. האתגר הוא בחירה.
מה לצלם. למה לצלם. מה לפרסם. מה להשאיר בחוץ. איך לבנות סדרה. איך להפוך רעיון לעבודה. ואיך לזהות, מתוך כל הדברים שאתה מסוגל לעשות, מה באמת שלך.
לפעמים, כדי להתקדם, צריך פחות ללמוד עוד טכניקה ויותר להעמיק במה שכבר נמצא אצלך.
לסיים עם ביטחון ועם רעב ליצור
מה היית רוצה לראות אצל סטודנט שמסיים את המסלול?
הייתי רוצה לראות צלם הרבה יותר בטוח בבחירות שלו.
לא בהכרח מישהו שכבר ״מצא את השפה שלו״ באופן סופי – אני גם לא בטוח שזה אי פעם באמת נגמר – אלא מישהו שיודע טוב יותר מה מעניין אותו, מה הוא מחפש ומה הוא רוצה לעשות הלאה.
הכי הייתי רוצה שהוא יסיים עם רעב ליצור. עם גוף עבודה שהוא גאה בו ועם תחושה שעכשיו יש לו לאן להמשיך.
רוצים לפתח את השפה האישית שלכם ולבנות גוף עבודה עם כיוון וזהות?
הכירו את מסלול מאסטרס בסטודיו גברא.
סטודיו גברא – מקום של צילום.
צילום: שי כהן ארבל


