סידרו לי דייט עם דורון אדר…
לפני מספר ימים נפגשה רותי עם דורון אדר, צלם אמן מוכשר ואיש מאוד מעניין, בשיחה עלו רעיונות לשיתופי פעולה והם החלו לרקום תוכניות לעתיד ואז כמו בהרבה מקרים כדי להפוך את הרעיונות לפרקטיקה מכניסים אותי לתמונה… וככה נפלה בחלקי הזכות לייצר שיחה עם הצלם והאיש המעניין הזה- אז קבלו…
"זה קצת מאתגר לדבר צילום…" פתח את השיחה דורון "צילום נמצא במימד וויזואלי, מבחינתי צילום קשור ברגש ולא תמיד אפשר או צריך להסביר אותו במילים…"
"אז בוא נתחיל בקצת היסטוריה אישית… ספר לי קצת על עצמך והעניין שלך עם צילום"
"אני מצלם תמיד, גם כרגע כשאני יושב מולך העיניים שלי מצלמות, אני רואה פריימים, קומפוזיציות, אור, אני כל הזמן רואה ומצלם"
ובכל זאת" התעקשתי "מתי כל זה התחיל?"
"הסיפור שלי עם צילום התחיל בגיל 13 כשקיבלתי מצלמת אגפא לבר המצווה, מאז לא הפסקתי לצלם, אני מסתכל לפעמים על צילומים שצילמתי בנערותי ורואה איך התייחסתי לצילום באופן אינטואיטיבי, איך התייחסתי לאור, לטקסטורות, לצורות מעניינות, איך העין שלי תמיד חיפשה דברים שהם כאילו "לא חשובים" איך בתוך טיול במדבר החלטתי לצלם דווקא סלע שיוצא ממנו שיח או עץ, ולא את החברים – אלו הדברים שתפסו לי את העין. היום אני יודע לנתח את הדברים, להבין את המשמעות, אבל אז זה היה ספונטני, נאיבי בצורה מסוימת, ראיה אחרת. מסקרן…
צילום מקצועי למדתי במכללת הדסה, אז מסלול הלימודים במכללה היה של שנתיים, שם קיבלתי הרבה מאוד ידע, המון טכניקה, אבא שלך, גברא, לימד אותנו להקפיד על הפרטים הכי קטנים , מבחינתי השליטה בטכניקה הייתה חשובה, השליטה בטכניקה אפשרה לי לממש את שפת הצילום שלי, שפה שמאפשרת לי לדבר ויזואלית, ליצור חוויה דרך הצילום.
לאורך כל השנים במקביל לעיסוק שלי בצילום אני גם מלמד צילום, החל משנת 1981 שבה הקמתי וניהלתי את שלוחת קאמרה אובסקורה בירושלים ועד היום, הקמתי מגמות צילום בתיכונים, ניהלתי מועדוני צילום (במודיעין מועדון הצילום פעל 15 שנים ברציפות), אני מאוד נהנה ללמד, אני מרגיש שזה סוג של ייעוד עבורי.
בעשור האחרון, אני עוסק בפן האמנותי בצילום שלי, אני חבר בגלריה שיתופית – אגריפס 12 בירושלים, הצגתי תערוכות יחיד ולקחתי חלק בתערוכות קבוצתיות, למדתי אוצרות וכיום אני גם אוצר תערוכות לאומנים אחרים."
"צלם, מורה, אמן, אוצר..אז אני אשאל את השאלה המתבקשת- מה זה צילום עבורך?"
״שאלה פשוטה… מבחינתי אני מצלם כמו שאני נושם… מבחינתי זו דרך לתקשר, זאת דרך עבורי להביע את עצמי, להעביר ולשתף תחושות, מחשבות שרצות לי בראש, פריימים שקופצים מולי- אני מצליח לשתף בהתרגשות שלי ממה שאני רואה דרך התיעוד של הרגע.
המצלמה עבורי היא הכלי שעוזר לי לחוות את החיים באופן יותר משמעותי, להיות חלק מהתרחשות.
צילמתי את כל הלידות של הילדים שלי, זה נתן לי תחושה של להיות שותף משמעותי לכל מה שקרה שם, צילמתי גם את הלידה של הנכדה שלי, כשבתי ילדה, זו הייתה אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי בחיים.
מאז שיצרנו, צילה ואני, את המשפחה שלנו אני מתעד, את החיים שלנו, את מה שקורה, את המציאות, כמו שאני חווה אותה, בדרכי, מנקודות מבט יחודיות, עם התמקדות במה שאני בוחר, לא תמיד מהמקום המתבקש והמובן מאליו.
המצלמה מאפשרת לי מבט חוקר על הסיטואציה, זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד ברורה כשצילה חלתה בסרטן ואני מצאתי את עצמי מתעד אותה, את התהליך שהיא ואנחנו עברנו, זה היה כואב מרתק ומעצים עבור שנינו.
המצלמה עבורי היא כמו ממברנה, סוג של פילטר דו כיווני, גם מחבר וגם מגונן.
לאורך כל השנים המצלמה שימשה אותי באופן הזה, אני זוכר כששרתתי במילואים, די מזמן… לקחתי איתי מצלמה קטנה- אולימפוס XA, זו הייתה מצלמה קטנה שנכנסה לי לפאוץ' ואפשרה לי לצלם תוך כדי פעילות בשכם וגם לצלם פורטרטים של חברים למילואים.
אני אוהב להתבונן והמצלמה משמשת עבורי כלי להנציח את הסיטואציה, לתת לסיטואציה פרשנות משלי, מה אני מכניס לפריים ומה אני בוחר להשאיר בחוץ, בזווית המיוחדת שאני בוחר, באור המיוחד שאני יוצר ממנו פריים שהוא שלי.
המצלמה מדגישה את הראיה שלי, היא יוצרת נוכחות, מצד אחד לצלם תוך כדי החיים ומצד שני "לביים את הספונטניות", לדייק, שום דבר לא מקרי, ואם אני מצליח להעביר לצופה את התחושה של אותו רגע מהחיים אז "אלה החיים"
יש לי סדרה של צילומים של אנשים שאני פוגש לרגע, פרויקט שנמשך לאורך שנים, סוג של "סנפ שוט", אני מביים את הספונטניות, אני יודע איפה אני רוצה לצלם, בוחר את הזווית, מכיר את התאורה, אני יודע איפה אני רוצה את המצולם בתוך הפריים ואז אני "צד" את המצולם, אנחנו עוצרים לרגע את החיים, עושים קליק וממשיכים כל אחד לדרכו.
אתה מבקש רשות מהמצולם?
לפעמים אני ממש שואל, לפעמים זה רק במבט שואל, אנשים רואים שאני מצלם, מי שלא רוצה לא עוצר להצטלם, זה "צילום בהסכמה", מעניין אותי השילוב של האדם בתוך הסיטואציה, הסיפור של אותו רגע, אני אוסף אנשים.
אני גם אוהב מאוד לצלם נוף, מסקרן אותי החומר, הטקסטורה, יש לי עניין באור, אני יוצר קומפוזיציות שיש להן ערך אסטטי, מתמקד בפרטים, אלמנטים צורניים, ראייה שונה שיוצרת סקרנות, אני מחפש משהו אחר, אלמנטים שהם על סף האבסטרקט.
כשאני מצלם נוף אני מתחבר לעצמי ולנוף, נכנס לסוג של מדיטציה, יחד עם זאת אני פיינשמייקר, אני מאוד מקפיד על החלקים הטכניים גם בצילום נוף, גם בצילום אנשים ובוודאי שבהדפסות.
אני אוהב להקשיב לתגובות של אנשים שרואים את הצילומים שלי, אנשים לא תמיד יודעים מי הצלם או איך הוא נראה, בתערוכות שהצגתי הסתובבתי אינקוגניטו… מקשיב לאנשים, מעניין אותי מה הם אומרים, הסקרנות שלהם, מה הם רואים בצילום, מה מעניין אותם, מה התחושות שלהם…
בוא נדבר רגע על מה בעצם אתה מציע לצלמים וצלמות
הנמצאים בתהליכי התפתחות ויצירה
בעיני אחד הכלים הכי חשובים ויעילים בתהליכי ההתפתחות של צלמים זה לשמוע מישהו מקצועי, מישהו שיכול לראות צילומים שאתה רוצה להציג, מישהו שיעשה לך "סדר" שיעזור לך לראות את המחבר בין הצילומים, מישהו שיוכל לזהות את השפה שלך בצילום ולשקף לך את הכיוונים להמשך ההתפתחות, את הפוטנציאל של גוף העבודות, מישהו מקצועי עם ניסיון, שיעזור לך למקד את כיוון ההתפתחות.
זה נקרא "Portfolio Review " – הערכת תיק עבודות, אני זוכר שלפני לא מעט שנים נסעתי ללונדון לפגוש צלמת למפגש כזה, היא הסתכלה על הצילומים שלי ו"חתכה" מהר מאוד- זה הכיוון שלך היא קבעה, ניסיתי עוד לבדוק אולי כיוונים אחרים אבל היא הייתה מאוד נחרצת- הפגישה הזו השפיע על מסלול ההתפתחות שלי באופן משמעותי.
מפגש להערכת תיק עבודות מיועד לצלמים וצלמות הנמצאים בתהליך של עבודה על פרוייקט ומעוניינים בחוות דעת והכוונה להמשך הדרך, כמו גם לצלמים/ות המבקשים לדייק את כיוון ההתפתחות שלהם בצילום מקצועי או אמנותי. מפגש משוב כזה מהווה כלי רב ערך לצלמים בכל שלב בדרך האמנותית / מקצועית.
אנחנו מציעים חווית לימוד מקצועית וממוקדת, במפגש אישי, פנים אל פנים, עם אומן וותיק וצלם מיקצועי בעל ניסיון של עשרות שנים בהוראת צילום ואומנות. המפגש יתמקד בזיהוי ומיקוד של השפה הצילומית של הצלם, בבדיקה ובהבנה של המטרות והכוונות שלו, ובהכוונה לדרכים ואמצעים להשגת המטרות האלה.
הזדמנות מיוחדת לפגוש את דורון ולקבל הכוונה מקצועית, ב 2 מועדים (כחצי שעה כל מפגש) ובמחיר מיוחד לחברי הקהילה
דורון אדר
אמן, אוצר, צלם, מורה לצילום
אמן פעיל, חבר בגלריה השיתופית
אגריפס 12 בירושלים. מציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.
אוצר – אוצר הבית של גלריה VISION,
NEIL FOLBERG בירושלים, (2014-2018) אוצר עצמאי של תערוכות
אמנות בחללים ציבוריים.
צלם מקצועי בהתמחות בצילום
ארכיאולוגי, יחסי ציבור ואירועים.
מורה לצילום מעל 40 שנים במכללות,
בתי ספר ובמסגרות פרטיות, מייסד ומנהל ביה"ס לצילום "קמרה אובסקורה" בירושלים, מנחה קורסים לצילום ומועדוני צילום. מנהל ומנחה מועדוני צילום במודיעין, מבשרת ירושלים ובירושלים
בוגר לימודי אוצרות בסמינר הקיבוצים.
בוגר מכללת הדסה בירושלים במגמת צילום טכני מדעי בשנת 1977.
פייסבוק: https://www.facebook.com/doron.adar
