פתאום, באמצע חודש מרץ – נשלחנו למצב חדש, הזוי, אחר.
כל הגירויים החיצוניים הודממו, ונשארנו עם עצמנו.
זה היה הרגע שלנו להוציא מצלמות, ובתוך המגבלות והסגר, לצלם.
פתחנו חמ״ל של יצירה, מדי שבוע היינו נפגשים (בזום) צוות הסטודיו,משתפים באתגרים ומשימות שאפשר לעשות בבית,ואת הרוח הזו העברנו לסטודנטים שלנו.
וכך, כמעט מדי יום, קיבלו הסטודנטים משימות – צילום תיעודי, צילום ככלי לביטוי אישי, פורטרטים מבויימים והרבה צילום עצמי (כי את מי עוד אפשר לצלם כשאנחנו לבד?).בתקופה הזו נוצרו גופי עבודות מרגשים, אישיים, שעזרו לכל אחד מאיתנו לצלוח את הסגר עם תוספת של משמעות,ואולי מפרספקטיבה של זמן – ליצור תיעוד של תקופה אחרת. מזמינים אתכם להציץ לחלק מהפרוייקטים שנוצרו בתקופה זו.
