ראיון עם הצלם מאור כהן
מאת: רון מנדיל
את מאור פגשתי לראשונה לפני משהו כמו שנה, זה היה בתקופה שהתחלנו להקים את הקואופרטיב ועוד הסתובבנו בין הריסות המבנה הישן.
בזמנו עוד היו חלקי קירות הרוסים דרכם עברנו בין החללים וכך כשעברתי לבדוק מה קורה אצל השכנים מצאתי את קושניר ופבל יושבים עם מאור סביב שולחן מאולתר מחתיכות פסולת- זו הייתה אחת מישיבות הצוות הראשונות שלהם. מאור ישב עם לפטופ ותוכנת הדמיה לתכנון אדריכלי- כבר אז היה ברור לי שמדובר בבחור רציני (הרבה מעבר לנורמה…).
היום אחרי שנה מאוד אינטנסיבית, מצאנו את הזמן לשיחה אישית והזדמנות להכיר קצת את ההיסטוריה אחד של השני.
מאור כהן, 34
נשוי לספיר
אבא לארי ורני
גר בצפון (קריות)
צלם ועורך ב-15 השנים האחרונות.
כמו אצל רבים, גם אצלי העניין בצילום החל בסקרנות, חבר מתקופת התיכון השוויץ בCanon 40D החדשה שקנה ופשוט יצאנו כמה ערבים בכל שבוע להתנסות וללמוד את המצלמה, חשיפות ארוכות עם רכבים ברקע, התנסות עם פופ-אפ פלאש בפורטרטים והרבה מדריכי פוטופשופ מאתרים מפוקפקים.
התלהבנו מהעניין וכדי לממן ציוד נוסף שרצינו לרכוש התחלנו לצלם בפאבים עבור 100 שקל לערב, באותה תקופה פייסבוק נכנסה לחיים של כולנו, הפאבים עבדו מסביב לשעון ובכל ערב עבדנו במקום אחר.
עוד עדשה, עוד פלאש, עוד מצלמה ואנחנו ממשיכים להתקדם, מועדונים, פסטיבלים, צילומי תדמית והרבה מאוד טסטים – זו הייתה “טירונות” בעולם הצילום. בשלב הזה הייתי חלק מקהילה של 100+ צלמים מרחבי הארץ שעשו את דרך דומה, התחלנו בחיי הלילה והמשכנו לחתונות, הרגשנו שאנחנו הדור החדש של הענף. כמעט כולם סביבי היו צלמי סטילס ולכן החלטתי בהחלטה עסקית קרה, שאני מתמקד בוידאו, במקום להתחרות בחברים שלי הפכתי בהמלצתם לאחד מצלמי הוידאו העסוקים בענף. היו מספר תחנות משמעותיות בדרך שעיצבו את הקריירה שלי, אחת המשמעותיות מהן היא ההחלטה ללמוד וידאו ועריכה תחת החממה של “כוורת”.
“כוורת” היא חברה שבנויה במודל ייחודי, היעד של החברה הוא לכוון הכי גבוה שאפשר מבחינה מקצועית, הדרך היא ייחודית וכוללת הרבה מאוד עבודת צוות, למידה עצמאית, עבודה אינטנסיבית 24/7 ותחקירים ממש כמו בחיל האוויר.
שנתיים של ספיגת ידע ולימוד עצמאי, התנסות בקשת רחבה של תחומי צילום, תדמיתי, פרסומי, דוקומנטרי ואירועים. זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית ומלאת חוויות מסביב לעולם. החיים ממשיכים, ולאחר שנתיים אני מחליט לצאת לדרך עצמאית, לוקח איתי את כל הידע שצברתי ומתחיל לעסוק בצילום וידאו בעיקר בחתונות, מאוד נהניתי מהתקופה הזו- כל יום חוויות חדשות, התפתחות מקצועית, למידה והתקדמות. ארבע שנים כצלם וידאו עצמאי מאז שעזבתי את כוורת ואם נספור גם את תקופת הסטילס סך הכל עשר שנים של צילום אירועים ומעל אלף חתונות שצילמתי לאורך הקריירה.
צילום ועריכה : מאור כהן
צילום ועריכה : מאור כהן
צילום ועריכה : מאור כהן
צילום ועריכה : מאור כהן
צילום ועריכה : מאור כהן
צילום ועריכה : מאור כהן
כשהתחלתי לצלם אירועים הבנתי שזו מבחינתי עבודה שקשה מאוד לנהל בה אורך חיי משפחה, עם כל ההצלחה וההנאה שבעיסוק ועם כמה שזה אולי נשמע מוזר, הבטחתי לעצמי לא לצלם חתונות אחרי גיל 30, והנה זה מתקרב.
בשנתיים שלפני ה”פרישה” עוד לא ידעתי מה אעשה ביום שאחרי, אבל התחלתי להכין את עצמי לקראת השינוי, והאירוע האחרון שצילמתי היה בחודש פבואר 2020, ממש בחודש בו חגגתי 30. ואז הגיע הקורונה… אז כן, היה לי מזל, יצאתי מענף החתונות בדיוק כשהקורונה פגעה אנושות בענף והתחלתי ליזום שתפ”ים, במטרה למצוא את הכיוון הבא שלי, רק שהפעם עם הרבה יותר ידע מקצועי וניסיון, עשיתי שת”פים כדי לחזור ליצירה פשוטה, משהו שאני יכול לשלוט בו, לצלם לביים ולערוך כמו שאני מדמיין.
אחת מצלמות האירועים שהכרתי הזמינה אותי להצטרף לצילומים עבור מעצבת שמלות כלה, ראיתי בזה הזדמנות להביא את עצמי לידי ביטוי והתוצרים מיום הצילומים הזה היו מדהימים, היום הזה פתח דרך חדשה והוביל לשת”פ נוסף עם אותו הצוות אבל הפעם בחו”ל.
למזלי החומרים הגיעו לעיניים הנכונות ובתקופה שבה רוב המשק היה תקוע, ענף האופנה לא עצר לרגע.
הרשתות החברתיות היו בשיאן, והתוכן שיצרתי היה ייחודי ושונה באופן קיצוני ממה שהיה עד כה בענף ותוך מספר חודשים הפכתי את עצמי לחלק ממספר צוותים של מותגים מובילים בתעשייה. אחד השיאים מבחינתי היה כשסרטון שיצרתי הוצג על מסך ענק באיילון וחודשיים אחר כך התפרסמה פרסומת הטלוויזיה הראשונה שיצרתי, למעשה בסגנון הצילום שלי ובמוצר שנתתי יצרתי נישה חדשה בעולם צילום הוידאו בהפקות וקמפיינים מקצועיים המיועדים לסושיאל.
הדרישה לתוכן שהצעתי גדלה, עד לאותו זמן המעמד של צלם וידאו בתחום הזה הייתה משנית, הגדילה דרשה עבודה מקצועית ועקשנות מסויימת, כדי לקבל את זמן על הסט ולהפיק את מה שאני רוצה, אבל השאיפה שלי הייתה שהמוצר יהיה כל כך אטרקטיבי שלאט לאט הוא יתפוס את מקומו מול עולם הסטילס.
עוד שנה עברה ואני מבין שה”מוצר” שלי מתחיל להתפשט בענף ואין מספיק צלמים… החלטתי להתרחב והתחלתי לראיין צלמים, עורכים, ואסיסטנטים.כמובן שהנחתי, לימדתי והקפדתי שתהליכי העבודה, רמת הצילום ורמת העריכה תמשיך ותעמוד בדרישות שלי ולאט לאט הרכבתי צוות, שיחד פיתחנו שיטות עבודה מותאמות לעידן החדש, חפרנו עמוק יותר בתוך DNA של כל מותג שעבד איתנו, ולא הפסקנו לרגע להקשיב וללמוד ממגוון האנשים שהיו סביבנו.
.
אחרי 3 שנים די מטורפות הרגשתי שהגעתי למקומות שאפילו לא חלמתי עליהם, שני קמפיינים שצילמתי הושקו בטיימסקוואר בניו-יורק ועמדתי גם ביעדים כלכליים שהצבתי לעצמי, אבל במקביל… התא המשפחתי גדל, הפכתי לאבא לשני ילדים מקסימים והמחשבה שהגיע הרגע לעשות עוד שינוי לטובת עצמי והמשפחה החלה לחלחל.
באחד מימי הצילום פגשתי את פבל זובנקו, הוא סיפר לי על הקואופרטיב שעומד לקום והכיר לי את רן קושניר, לשמחתי הם צרפו אותי כשותף בהקמת אולפן צילום, שבאותו הזמן היה חלל גדול נטוש והרוס במבנה ישן שלימים הפך לאולפן HAGALIL1.
אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו במקום- רן פבל ואני מסתובבים בין ההריסות, מודדים, חושבים ומדמיינים איך הופכים את החורבה הזאת לאולפן החלומות שלנו.החלטנו שהאולפן שנבנה יהיה אולפן חלומות- שלא יחסר בו כלום, לא לנו כצלמים, אבל גם שיענה על כל הדרישות של המאפרים, הסטייליסטים ושל כל מי שנמצא על הסט, שזה יהיה אולפן שייתן חוויה מושלמת לכולם ובוודאי ללקוחות.
לקחנו את זה כמשימה- שאלנו והתייעצנו עם הקולגות שלנו מכל התחומים, איך נוכל לעשות את העבודה שלהם הכי נעימה ו נוחה- מה הם היו רוצים שיהיה באופן ובהתאם לתשובות בנינו התכנון האדריכלי והריהוט.
זה קצת הזכיר את התקופה שלי בכוורת, עבודה מסביב לשעון לילות לבנים רצופים, עבודה פיזית ולמידה מרובה, ישנים על מזרונים ברצפה, מתקלחים עם צינור על הגג, כל פתרון מביא אחריו בלת”ם חדש.
בספטמבר לפני שנה החלל היה מוכן, טוב לא לגמרי מוכן אבל מוכן לתקופת הרצה… התחלנו להפיץ את הבשורה ולשמחתנו התחלנו לקבל פניות, ההפקה הראשונה עברה בהצלחה רבה והפידבקים היו מצויינים, שמחנו והתחבקנו והסתכלנו קדימה עם חיוך גדול- יומיים אחרי ההפקה הראשונה הגיע ה- 7 באוקטובר והעולם עצר…
חודשיים של חוסר וודאות, תחושה של כאוס, מילואים, משפחה, הלוואות וחרדות, עד שהרגשנו שהדברים מתחילים לחזור למסלול מסוים של שיגרה אחרת והאולפן התחיל לחזור לעבודה.
כמו שאמרתי במקביל לעבודה השותפת אנחנו עדיין משפצים ומשפצרים, חולמים גבוה יותר ועובדים קשה יותר. בנינו סטנדרט חדש בעולם ההפקות וזה ממש מרגש אותי לפעמים להציץ על האולפן מהצד ולראות לאן הצלחנו להגיע אחרי שנה כל כך אינטנסיבית.
במהלך השנה הכרתי את הצלמים האחרים פה בקואופרטיב, את סטודיו גברא ואתכם כמובן, הבנתי שחלק מהצלמים בקואופרטיב מלמדים בסטודיו והאמת שהרגיש לי נכון להתנסות קצת בהוראה
ואז הגיעה ההזדמנות… רותי התקשרה ושאלה אם אני יכול למלא מקום, להעביר שיעור בנושא עריכת סאונד… ואני חשבתי לעצמי, מכל הנושאים בעולם דווקא הנושא הזה… אבל כמובן שמיד הסכמתי, ראיתי בזה הזדמנות לקפוץ למים, וחזרתי לאותה רוטינה, לומד, חוקר ומתחיל לבנות את אופי השיעור, חוזר אחורה בזמן ומלקט דוגמאות מפרויקטים שעשיתי, מחפש דוגמאות מהפרקטיקה האמיתית של העבודה בתעשייה.
השיעור עבר בהצלחה וקיבלתי משובים מדהימים גם מרותי וגם מהסטודנטים והרגשתי שהצלחתי לעורר סקרנות ועניין בנושא הסאונד. לאחר שפתחנו את הדלת ישבתי עם רותי שהכניסה אותי ללמד בקורס וידאו ששם דגש על עבודה מסחרית שכוללת יצירה והפקות, אני רואה בזה הזדמנות לרכז את כל הידע והתובנות של 15 שנות עבודה לקורס מדויק.
הקורס הוא למעשה סוג של סימולציה, אני מייצג את הצרכים של הלקוח והסטודנט הוא למעשה המפיק, הקרייאטיב, הצלם והעורך, כל סטודנט ייצור פרויקט לענף אליו הוא או היא מכוונים (אופנה, פרסומות, סושיאל, קליפים מוזיקלים, אירועים וכל פן מסחרי בעולם הצילום) כדי ללמוד דרך העשייה- לחוות בפועל ולהבין עמוק יותר את העולם המסחרי אליו הם רוצים להיכנס ולהפוך למקצוע לחיים.
עולם הוידאו תמיד הוא עולם מורכב ועמוק, הביקוש לאנשי מקצוע- צלמים, מפיקים ועורכים בתחום הזה הולך וגובר וזו הזדמנות מעולה לקפוץ כמה צעדים קדימה.
כל הענפים בתחום הוידאו צריכים עוד יוצרים (טובים!!!)
אני מאחל לעצמי ולכולנו שהנחיית הקורס תהפוך לאתגר מעניין ומספק עבורי ולצד זה נמשיך ונתרחב בפעילות הקאופרטיב ואולפן HAGALIL.1, אני מאחל לכולנו שכל הכאוס שאנחנו חיים בו ייגמר במהרה, שיחזרו החטופים, שהחיילים יחזרו למשפחותיהם ונתחיל לאט לחזור לאיזון ואני מאמין שזו תהייה תקופה של שגשוג ויצירה לכולנו.
צילום ועריכה : מאור כהן
צילום ועריכה : מאור כהן
