תמי בר – שי

 

מעולם לא החלטתי שאני רוצה להיות צלמת, זה פשוט קרה לי.

אני חושבת שכמעט כל צלם אומר שהוא זוכר את עצמו כילד עם מצלמה ביד ולמרות שאני מסתכנת במשפט פתיחה קלישאתי, אני מודה ואומרת את זה גם על עצמי. אבל יחד עם זאת, בנשימה אחת ובכנות מלאה אני יכולה להעיד על עצמי שאף פעם לא ידעתי לצלם טוב. נולדתי למשפחה של חובבי צילום מושבעים. דיבורי עדשות ליד השולחן היו עניין שבשגרה ואיכשהו, תמיד הרגשתי כמו הכבשה השחורה. הבנה בצמצמים, מהירויות ו ISO (אז עוד קראו לו אס”א) פשוט לא הצליחו לחדור אלי. כשהם דיברו על איך לשלוט בתריס, אותי עניין יותר לשלוט בצבעוניות ובקומפוזיציה. בכל פעם הייתי הולכת למעבדת הפיתוח בהתרגשות וכשהתמונות יצאו לי עכורות או פשוט לא טובות, ידעתי שהאשמה היא בי ולא במצלמה. אז, מתוך הכרה במציאות, הצילום תמיד היה ברקע אבל מעולם לא היה ה-עניין. שכנעתי את עצמי שחסר לי רכיב סודי במוח בשביל לעשות את זה טוב… למדתי תואר ראשון בביולוגיה (“בשביל האתגר האינטלקטואלי”) ותואר שני במנהל עסקים (“כי זה מה שעושים”). אחרי התואר הראשון חזרתי לאזור הנוחות שלי והתפתחתי בתחום השיווק בחברות בינלאומיות. ראיתי את עצמי ממשיכה במסלול עד לקבלת משרה נחשקת באיזושהי חברה, אולי בכלל בחו”ל. אבל ברקע כנראה שידעתי שהמסלול הזה לא באמת נועד לי. הפור נפל יומיים אחרי שגיליתי שאני בהריון עם בתי השניה. כשהבדיקה החיובית עוד טרייה בראש, פניתי למנהלת שלי והודעתי שאני מתפטרת. האמת? זה היה היום בו החיים שלי התחילו להשתנות. מאחר ועולם התוכן השיווקי היה לי בית חם, נכנסתי מהר מאוד פנימה גם כעצמאית והתחלתי לעבוד מול מותגים ומשרדי פרסום. היה כיף רוב הזמן, אני מודה, אבל איכשהו הרגשתי שמשהו חסר.

ואז, כמעט מבלי ששמתי לב, זה קרה.

 


 


לסטודיו גברא הגעתי אחרי שעשיתי סדנת צילום קצרה בחו”ל שנתנה לי טעימה יוצאת דופן ופתחה אותי מחדש לעולם הצילום. כשחזרתי ממנה הבנתי שמתחשק לי לתבל את החיים שלי במשהו עם משמעות אמיתית. בן הזוג שלי לקח את המשימה לשתי ידיו, בירר מה הסטודיו המומלץ ביותר ללימודים בארץ ומיד קנה לי במתנה שובר לשיעורים פרטיים בגברא. באותה התקופה בדיוק נפתח קורס יסודות ובהמלצה של חברה טובה, שגם היא בוגרת הסטודיו, החלטתי לוותר על השיעורים הפרטיים ולהרשם לקורס המלא. מיד כשהוא הסתיים ומבלי לתכנן בכלל, מצאתי את עצמי ממשיכה בהתלהבות לקורס הבא ולזה שאחריו – שנת הסטודיו. למרות שהמילה “סטודיו” היתה עבורי תמיד כמו איזה תנין מאיים וחושף שיניים, החלטתי להתגבר על הפחד. לאנשים מסביב אמרתי שזה כנראה כי יש בי משהו מזוכיסטי. רק ביני ובין עצמי הסכמתי להודות שלמרות שאני חסידה של אור טבעי, יש משהו משלים ביכולת האמיתית להבין אור בסטודיו. הוליסטי אפילו.

כשסיימתי את קורס הסטודיו הצטרפתי לקורס וידאו ואחריו גם לקורס תערוכת בוגרים בעקבותיהם החיים שלי השתנו לחלוטין שוב. מצאתי את עצמי פתאום עם סט כלים אדיר, כזה שמעולם לא חשבתי שיהיה לי.


צילומים: תמי בר -שי עבור: ורדינון

 


היום אני מצלמת ועורכת גם סטילס וגם וידאו ומתקדמת בעיקר באופנה, תדמית, התחום המסחרי, ובין לבין מצליחה להכניס גם פרוייקטים אחרים והם אלה ששומרים עבורי את הצילום על סוג של לפיד אש שלא נכבה. גם כשהלהבה לעיתים קטנה, הפרוייקטים האלה מוסיפים לה דלק והיא מתעצמת חזרה.

אלפרד אייזנשטאדט אמר פעם: “כשאני אוחז מצלמה ביד – אין בי פחד”. אני חייבת להודות שבפעם ראשונה בחיי, אני מרגישה בדיוק כך.

בתחילת הדרך חלמתי על היום בו, כשישאלו אותי מה אני עושה, אוכל לענות “צלמת” מבלי שענן של מבוכה יאפוף אותי תוך הגיית המילה. היום אני יודעת שבזכות הכלים, התמיכה והידע שרכשתי בלימודים בסטודיו, המצלמה היא כבר לא מצלמה מבחינתי. היא הפכה לכלי קיבול לאומץ, בלעדיה מעולם לא הייתי מצליחה להגיע למקומות שרק חלמתי עליהם.

תמי בר-שי

אינסטגרם: Chicbox.Photography   |   פייסבוק: Chicbox Everyday Photography

 

 


 טעימות וידאו

פרסומת לנעמן:

 

פרסומת לורדינון:

 

שבוע האופנה לחברת גראס:

 

וידאו קליפ ליונתן רוזן:

 

תמי היא בוגרת מסלול לימודים מלא (דו – שנתי)  וקורס וידאו  בסטודיו גברא.

 

 

 

 

 

למידע ופרטים נוספים כתבו לנו:
שלחו הודעה
לוגו ריבוע שקוף

תודה שנרשמתם ליום הפתוח!

פרטים נוספים ישלחו במייל בהקדם

דילוג לתוכן