בשנת 1936 בארצות הברית, דורותיאה לאנג נסעה בכבישי קליפורניה במסגרת עבודתה עבור מנהל הביטחון החקלאי (FSA). בדרכה הביתה לאחר יום צילומים, היא הבחינה במאהל של פועלים חקלאיים ליד ניפומו, קליפורניה. למרות שעברה את המקום, היא חשה דחיפות לחזור ולתעד את מה שראתה.
במאהל היא פגשה את פלורנס אוונס תומפסון, אם בת 32 לשבעה ילדים, שחיה בתנאים קשים. לאנג צילמה סדרה של שש תמונות, כשהמפורסמת שבהן היא “אם נודדת”(Migrant Mother), שהפכה לאחת התמונות האיקוניות ביותר בהיסטוריה. בתמונה נראית תומפסון יושבת באוהל רעוע, מוקפת בשני ילדיה שמסתירים את פניהם. מבטה – עייף אך נחוש – הפך לסמל של תקופת השפל הגדול.
מאוחר יותר תיארה ביומנה את התנאים הקשים שבהם חיה המשפחה: הם ניזונו מירקות קפואים וציפורים שילדיה צדו. התמונה פורסמה בעיתונים ברחבי ארצות הברית ועוררה מודעות ציבורית רחבה למצוקת הפועלים החקלאיים, שהובילה לשינוי במדיניות הסיוע הממשלתית בארצות הברית.
זהו רק אחד מהסיפורים שמאחורי הנשים ששינו את פני הצילום. לאורך ההיסטוריה, נשים רבות השתמשו במצלמה ככלי לביטוי אישי, לתיעוד היסטורי ולשינוי חברתי. דרך העדשה שלהן, הן הצליחו לספר סיפורים שהעולם לא יכול היה להתעלם מהם.
החלוצות: כשהצילום היה צעיר והעולם שמרני
בשנת 1864, ג’וליה מרגרט קמרון קיבלה מצלמה כמתנה ליום הולדתה ה-48. באותה תקופה, צילום היה תחום טכני ומסובך, אך קמרון ראתה בו הזדמנות לבטא את עולמה הפנימי. היא החלה לצלם פורטרטים דרמטיים של חברים ובני משפחה, תוך שימוש בטשטוש מכוון ובאור טבעי כדי ליצור עומק רגשי. אחת התמונות המפורסמות שלה היא פורטרט של המדען צ’ארלס דרווין – תמונה שמצליחה ללכוד לא רק את דמותו אלא גם את מחשבותיו העמוקות. עבודותיה נחשבות לחלוציות בכך שהפכו את הצילום משיטה טכנית לאמנות רגשית.
קלמנטינה הווארדן הייתה צלמת בריטית נוספת מהמאה ה-19 שהתמקדה בצילומי דיוקן אינטימיים של נשים צעירות – לעיתים קרובות בנות משפחתה. היא צילמה אותן בסצנות ביתיות מלאות רוך ועדינות, תוך שימוש באור טבעי ובקומפוזיציות חדשניות לזמנה.
באותה תקופה פעלה גם אנה אטקינס, בוטנאית בריטית שהייתה בין הראשונות להשתמש בצילום ככלי מדעי. בשנת 1843 היא פרסמה ספר בשם Photographs of British Algae: Cyanotype Impressions, שבו תיעדה צמחים באמצעות הדפסים כחולים (ציאנוטייפים). עבודתה נחשבת לפריצת דרך בתחום השימוש בצילום לצרכים מדעיים.
המאה ה-20: מצלמה ככלי לשינוי חברתי
בשנות ה-30 של המאה ה-20, דורותיאה לאנג ומרגרט בורק-וויט השתמשו במצלמותיהן כדי לתעד מציאות מורכבת ולעורר מודעות ציבורית.
דורותיאה לאנג: “אם נודדת” תמונה שהפכה לאחת התמונות האיקוניות ביותר בהיסטוריה. בתמונה נראית תומפסון יושבת באוהל רעוע, מוקפת בשני ילדיה שמסתירים את פניהם. מבטה – עייף אך נחוש – הפך לסמל של תקופת השפל הגדול.
מרגרט בורק-וויט: בורק-וויט הייתה הצלמת הראשונה של מגזין Life והאישה הראשונה שצילמה בשדה הקרב במהלך מלחמת העולם השנייה. בין עבודותיה הבולטות ניתן למצוא תיעוד של חלוקת הודו ופקיסטן ותמונות ממחנה הריכוז בוכנוולד לאחר שחרורו – עדויות מצמררות לכאב האנושי ולכוחו של הצילום לתעד רגעים היסטוריים.
צלמות נוספות כמו גרטרוד קסביר ואליזבת “ליזי” קיגלי (Elizabeth “Lizzie” Keighley) השתמשו בצילום כדי לחקור נושאים חברתיים ואישיים. קסביר התמקדה בפורטרטים אינטימיים ובנושאים כמו אמהות ומשפחה, בעוד קיגלי הייתה בין הצלמות הראשונות שתיעדו אירועים פוליטיים בניו זילנד.
צילום אישי ונרטיביים נשיים ( שנות ה-40 עד ה- 70)
הלן לוויט (Helen Levitt):
לוויט הייתה צלמת רחוב אמריקאית שתיעדה ילדים משחקים ברחובות ניו יורק בשנות ה-40 וה-50 בעבודות מלאות רגישות וחן. לוויט הייתה צלמת רחוב אמריקאית שתיעדה ילדים משחקים ברחובות ניו יורק בשנות ה-40 וה-50 בעבודות מלאות רגישות וחן. עבודתה זכתה להכרה רבה בשנות ה-60 וה-70 כאשר החלה להציג בתערוכות בינלאומיות. היא הייתה בין הראשונות שעברו לצילום בצבע, מה שהוסיף ממד חדש לעבודתה.
דיאן ארבוס:
ארבוס צילמה אנשים שחיו בשולי החברה – אמני קרקס, אנשים עם מוגבלויות ודמויות אקסצנטריות אחרות. “אני רוצה להראות את היופי שבשונה,” אמרה פעם. עבודותיה עוררו דיונים על נורמליות ושוליים חברתיים והוכיחו שהצילום יכול להיות כלי רב עוצמה לחקר שאלות פילוסופיות ומוסריות.
ווויאן מאייר:
מאייר עבדה כל חייה כאומנת וצילמה אלפי תמונות רחוב בזמנה הפנוי מבלי שאיש ידע על כך. רק לאחר מותה התגלו עבודותיה וזכו להכרה עולמית בזכות הרגישות והעומק שבהן.
פרנססקה וודמן:
אמנית אמריקאית שהתמקדה בצילומים עצמיים ובחקר זהות נשית דרך קומפוזיציות יוצאות דופן ושימוש במרחב.
סינדי שרמן:
שרמן השתמשה בצילום כדי לחקור זהויות מגדריות ותפקידים חברתיים באמצעות תחפושות ואיפור בסדרת הפורטרטים המפורסמת שלה Untitled Film Stills.
נשים בעידן המודרני: פורצות דרך בכל תחום
כיום, נשים ממשיכות להוביל בתחומים שונים בעולם הצילום:
אנני לייבוביץ’:
ידועה בפורטרטים האייקוניים שלה של ידוענים ובשימוש דרמטי באור וצבע.
זינל מוחולי (Zanele Muholi):
אמנית דרום אפריקאית המשתמשת בצילום כדי להעלות מודעות לזכויות קהילת הלהט”ב ולחקור זהויות מגדריות ואתניות במדינתה.
רינקה דייקסטרה (Rineke Dijkstra):
צלמת הולנדית שמתמקדת בפורטרטים אינטימיים ורגישים, בעיקר של בני נוער ונשים לאחר לידה. עבודותיה חוקרות רגעים מכוננים בחייהם של אנשים.
לסיכום, הנשים בעולם הצילום הן הרבה מעבר לשמות או דמויות היסטוריות – הן מספרות סיפורים שמשפיעים על הדרך שבה אנו רואים את העולם סביבנו. כל תמונה שהן יצרו היא עדות לנחישות, ליצירתיות ולכוח לשנות מציאות.
סטודיו גברא: השראה לדור הבא
כמו הנשים שהובילו את עולם הצילום לאורך ההיסטוריה, גם אנו בסטודיו גברא מאמינים בכוחה של המצלמה לספר סיפורים ולשנות מציאות. אנחנו גאים להיות חלק מהמסע של צלמות וצלמים שמביאים לעולם נקודות מבט חדשות ומעוררות השראה. דרך הלימודים והעבודה המעשית בסטודיו, אנו ממשיכים לטפח דור חדש של יוצרים ויוצרות שמספרים את סיפורם האישי ואת סיפורה של החברה כולה.
