ב25.11.2012 בדיוק בשעה 0:00 שמעתי ציפצוף מטריד של טלפון סלולרי. קמתי מהכיסא והתחלתי לחפש את מקור הצפצוף הנוראי.
על המדף היה הטלפון של ביתי שירה(בת 10) מהבהב בהודעה גדולה “תזכורת” בניסיוני לעצור את הצפצוף פתחתי את התזכורת וכך היה רשום בה: “אבא בן 40”. ….
ברגע אחד מזוקק כל האמירות שלי כי 40 הוא רק מספר בין 39 ל41 נותצו לרסיסים כאשר ראיתי את תוכן התזכורת שהזכירה שעד עכשיו כל האפשרויות פתוחות בפני.
עד הדקה הזאת אפשר היה להשתעשע ברעיונות ודמיונות מעכשיו מתחילה הספירה לאחור.
כמו רבים אחרים לפני גם אני למרות ההכחשות שלי הבנתי שמשהו הולך להשתנות.
הודעת התזכורת הזאת טלטלה אותי. היא גרמה לי לחשוב על החיים שלי ועל כל החלומות שהיו לי.
חשתי פחד שלא אספיק דברים שרציתי לפני שאמות. החלומות האלה לא היו חלק מעשיית כסף או צבירת רכוש.
הדבר שתמיד רציתי לעשות והרגשתי שלא הצלחתי לעשות היה ליצור. להיות איש יוצר. להתעסק ביצירה.
במקצוע שלי, עיצוב לאנימציה וסרטים אני נדרש להיות יצירתי כל הזמן, להוביל צוות של מעצבים ואנימטורים לתת פתרונות לבעיות מורכבות,
אבל תמיד קיננה בי התחושה שחסר משהו, שהעבודה שאני עושה היא כדי לכסות ולהסתיר עבודת צילום שלא נעשתה כראוי. לחקות רפרנס לסגנון מסוים. לדבר בשפה של מדיומים.
במקום שבו אין מקום לביטוי אישי של תרבות של פחדים של רעיונות.
בדרך כלל אני נדרש לתת פתרונות כשהתקציב מאוד דל ואין כסף לצילומים, או שהצילומים כ”כ לא טובים שצריך לכסות עליהם בגרפיקה ואפקטים.
רוב שעות היום עבדתי בביתי בחדר העבודה לבדי מול מסך המחשב. רוב האינטראקציה עם הלקוחות והמפיקות התנהלה בטלפון ובאינטרנט.
כדי להינצל מהבדידות והשעמום, משגרת העבודה, התחלתי לרכוב על אופני הרים. פגשתי המון אנשים ויצרתי קשרים טובים עם רבים מהם.
הכרתי מקומות ונופים חדשים בארץ אנשים טובים ושונים ממני. הרגשתי שוב כילד שנולד שהמציא את עצמו מחדש אבל עדיין היה חסר משהו,
אותו מקום פנימי ועמוק, מעיין שמפעם ורצה לפרוץ דרך חריץ בסלע ולהתחיל לזרום. “ליצור”, “ליצור” זה היה הקול פנימי שלי שלא הניח לי.
בחזרה לאותו צפצוף מעיר,בשבוע שלאחר מכן אחרי לא מעט מחשבות והתייעצות עם אישתי וחברים, גמלה בליבי החלטה ועם לא מעט פחדים,
לצאת מהComfort Zone, לעבוד מחוץ לבית.לשכור משרד, להעסיק עובד כדי לפתח ולהרחיב את היכולות שלי ולצאת ללימודים.
נרשמתי לקורס בצילום וקולנוע ב”סטודיו גברא”. רכשתי ציוד צילום בסיסי והרגשתי בפעם הראשונה אחרי הרבה מאוד זמן שיכול להיות שמצאתי את הנתיב לקראת מימוש החלום.
מבין הסטודנטים יצא לי להכיר חבר חדש וקולגה למקצוע ואני שמח על כך מאוד. אחד הדברים החשובים בתחום הוידאו זאת הפרייה הדדית ועבודה משותפת עם עוד אנשים.
כיום אני ממשיך את העבודה בתחום העיצוב והאנימציה ומרחיב את היכולות של הסטודיו להפקות וידאו מלאות. יצרתי כבר 3 הפקות מלאות כמפיק וכבמאי.
שמוליק גלברד,בוגר סטודיו גברא.
לפרטים נוספים על מסלול צילום וידאו לחץ כאן
עבודות של שמוליק:
