דנה פרידלנדר שיחה ב-360
מאת: רונית אזולאי
דנה פרידלנדר בת 38 נשואה ואמא לשניים. 16 שנים צלמת מקצועית. אוהבת את הארץ , מטיילת בכל הזדמנות שיש, דור רביעי למשפחת צלמים מקצועיים המתעדים את הארץ מאז שנת 1926, מצטרפת לנבחרת המורים של סטודיו גברא ותלמד את מסלול שנה א׳ צילום ועיבוד תמונה Available Light ישבנו איתה לשיחה ב-360 מעלות.
צילום: דפנה בן נון
ספרי לנו מי את
גדלתי למשפחה שהמורשת שלה היא צילום, שלושה דורות אחורה מפעל החיים של המשפחה היה “יומני כרמל”, זה התחיל יום אחד כשאח ואחות פגשו עוד אח ואחות והם התחתנו, זה עם זו… בהצלבה 🙂 זוג אחד הם הסבתא והסבא רבא שלי וביחד עם אחיהם (נתן אקסלרוד) הם הקימו את יומני כרמל ב- 1926. יומני כרמל היו שידורי מהדורת חדשות, שהוקרנו בבתי הקולנוע, הם היו נוסעים בארץ ומצלמים חדשות, כמו הנחות אבן פינה והמון אירועים מתקופת הקמת המדינה. תוכלו לקרוא לעומק על יומני כרמל כאן בלינק (שווה!)
בגלל שאני אוהבת מאד טכניקות צילום עתיקות ותמיד שמחה ללמוד עוד כאלה, השתתפתי בסדנת ציאנוטייפ ותוך כדי הסדנה היתה לי תחושה שכבר נתקלתי בצילום בטכניקה כזו. אז הלכתי לחפש בארכיון המשפחתי ומצאתי צילום של סבתא שלי יונקת מאמה שהודפס בטכניקה הזו, זה מדהים שיש כזו תמונה אינטימית מ1930, זה התאפשר רק בזכות כך שהיתה למשפחה מצלמה בבית, דבר שהיה מאד נדיר אז.
לימים, אבי הקים חברה מצליחה משלו ״אופק צילומי אויר״, חברה שפועלת כבר 35 שנים ועוסקת במדידות גאוגרפיות ממטוסים ומיפוי של הארץ, היום כמובן, הדברים נעשים אחרת, אבל אני עוד זוכרת איך בעידן הפילם היו גוללים סרטים גדולים שהיה צריך לפתח… ועל הדברים האלו אני גדלתי, בעולם של צילום, חדרי חושך, פילמים וארכיונים, אני מאמינה שזה ביחד עם האהבה לארץ מה שטבע ב די.אני.איי שלי את האהבה לצילום ואת הבחירה בסופו של דבר בקריירה של צלמת. זה מרגש בעיני להיות דור רביעי לצלמים, להיות ״דור המשך״ ובכל זאת להיות שונה ולהביא זוית אחרת.
אז בסופו של יום איך הפכת לצלמת?
אחרי הצבא עבדתי אצל צלם אירועים, הכנתי ועיצבתי אלבומים, התעסקתי בשיווק ומצאתי את עצמי לא מפסיקה לשאול אותו שאלות על צילום. הרגשתי שאני נמשכת לצילום ובכל זאת נרשמתי ללימודי משפטים ומנהל עסקים. לפני תחילת הלימודים נסעתי לבקר חברה שעברה לגור בספרד, ביחד נסענו לברצלונה, שם הרגשתי שבא לי להמשיך לחוות את החיים ולצלם ובהחלטה ספונטנית נרשמתי לבית ספר ללימודי צילום בברצלונה.
אחרי שנה של לימודי צילום חזרתי לארץ היישר לתואר במשפטים, אבל כל מהלך הלימודים מצאתי את עצמי מצלמת… לקחתי עבודות, צילמתי, יצרתי, עשיתי הפקות עצמאיות ואף צילומי אוויר לחברות.
בתקופה ההיא לא היו רחפנים, אז משכירים מסוק ומצלמים מלמעלה… זו הייתה בזמנו הדרך היחידה לצלם צילומים אוויריים, בניתי חצובה מיוחדת מכידון של קורקינט, כך שאוכל לפתוח את דלת המסוק ולהוריד את המצלמה מתחת למגלש, נהנתי מכל רגע.
הפרוייקטים של 360 מעלות
יום אחד, עדיין בזמן הלימודים אבא שלי אמר שהוא שמע שאפשר להציע הצעה לספר צילומים על ישראל להוצאה לאור של משרד הבטחון, החלטתי לנסות.
יצאתי למסע חיטוטים במחסן של אבי, זכרתי שהייתה שם מצלמה ישנה, שאפשר היה לצלם בה פריים אחד ב-360 מעלות (משהו שלא היה נגיש באותה התקופה), יותר נכון ״גופה״ של מצלמה, בעזרת חשמלאי סבלני ועדין ועוד אנשים טובים החזרנו את המצלמה לחיים ויצאתי לצלם בה את הרעיון שלי לספר.
ניגשתי למכרז ולשמחתי זכיתי… בגיל 25 זו הרגשה מיוחדת להבין שאתה גדל אחרת ממה שחשבת, הפרוייקט הזה הוביל אותי לשם.
צילומים: דנה פרידלנדר
״ישראל 360״ הוא ספר של צילומים פנורמיים המקופלים בתוכו, וכשפותחים את הספר הם נפתחים עד לרוחב של מטר.
הספר מאוד הצליח ויצא כבר ב-5 מהדורות, הספר היה פרוייקט סופר מרגש והרפתקני עבורי, צילמנו בסרטים של 70 מ״מ בפילמים שהיינו מפתחים לבד, בכל הארץ באוויר וביבשה, אמנם זו הייתה מצלמה איכותית מאד שיוצרה בשוויץ, אבל היא היתה ישנה ומסובכת והביאה איתה אתגרים לא מעטים.
הפרוייקט הזה היה בית הספר הכי קשוח שלי לצילום, עבדתי מול חווה מורדכוביץ׳ (ז״ל) האגדתית, מטעם ההוצאה לאור של משרד הביטחון, אישה מאוד מיוחדת ויקרה לליבי שערכה את ספר הצילומים, היא הייתה מאוד מדוייקת, הייתה מחזירה אותי ללוקיישנים אם זה לא היה מספיק מדוייק מבחינתה והתוצאה הייתה שווה את זה.
הספר ישראל 360 הוליד תערוכה, מתוך הספר נגזר מארג של צילומים של ישראל מצפון ועד דרום. שגרירויות בעולם הזמינו אותי להציג את התערוכה ולספר על התהליך של הפקת הצילומים והמקומות בארץ.
בסה״כ צילמתי שלושה ספרים (בנתיים) הספר השני: ״ירושלים 360״ שיצא בשנת 2009 והשלישי: ״ת”א 360״ שיצא ב2014, בספר השלישי כבר השתמשתי בטכנולוגיות יותר מודרניות אבל לא ויתרתי על שילוב של המצלמה הישנה והאהובה.
צילום תמונה שמאלית: לובקה
את הסטאז׳ סיימתי וגם את בחינות הלשכה, אבל תוך כדי כבר ידעתי שכבר בחרתי את הכיוון שלי, הצילום הפך למרכז החיים שלי.
בשנה שעברה סיימתי את התכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות וכיום אני בעלת סטודיו ועוסקת בצילום מסחרי – מצילומי אופנה, צילומי תדמית, ועד לצילומי מוצר עם אווירה הצילום הוא הדרך שלי להביע את עצמי בעולם, זו הדרך שלי לדבר.
ועכשיו פרק חדש בסטודיו גברא… כן, זה משמח מאד. כבוד גדול עבורי ללמד לצד המורים המעולים שבסטודיו, אני רואה כמה צלמים מצויינים יוצאים מהסטודיו ומאמינה שזה מקום שנותן כלים אמיתיים ופרקטיים למי שרוצה להיות צלם ולהשתלב בתעשייה.
מה יש בתיק הצילום שלך וואו, זה כל כך משתנה… כרגע ממש יש לי טרולי עם 2 גופים ומלא עדשות, גם חצובה ורפלקטור. יש תקופות שאני יוצאת לצלם עם תיק מלא בפילמים ומצלמות ישנות ואז גם עם אוהל חושך.
ספרי על צלמים שהם השראה בעיניך אני מאד מגוונת בהשראות שלי, אוהבת את סאלי מן, סינדי שרמן ואת אנני ליבוביץ וגם את פטר מרום ואת אלינור קרוצ’י ועוד ועוד, אני אוהבת לקנות ספרי צילום ויכולה לדפדף בהם שעות..
מה היית רוצה להעביר לסטודנטים? את התשוקה לצילום, את היכולת להעביר סיפור בתמונות וגם את היכולת להסתכל על אור!
וככה לסיום ספרי לנו על פרוייקט אקספו מילאנו
אקספו מילאנו 2015 (אקספו הוא האירוע הבינלאומי השלישי בחשיבותו בעולם מבחינת השפעה כלכלית ותרבותית, קודמים לו גביע העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים) פנו אלי מקק״ל ושאלו אם אני יכולה לייצר צילום עצום מימדים שיהווה תפאורה לביתן של ישראל. הדרישה הייתה: צילום של יער, 20 מטר אורך על 5 מטר גובה. ברזולוציה גבוהה, שגם אם אתה עומד 10 ס״מ מהתמונה היא ברורה ואתה מרגיש שאתה בתוך יער.
יצאתי לדרך עם הבנה שאני יוצרת משהו חדש, חיברתי את היער מהמון פריימים, בעזרת חצובה מיוחדת שיודעת למקם את מרכז העדשה “תפרתי” תמונה גדולה מהרבה חלקים קטנים וללא עיוותים, חיברתי 246 פריימים לצילום אחד של יער ענק.
את ההדפסה עשו באיטליה והצילום ישב בתוך גוף תאורה עצום ואני טסתי לראות את התוצאה. יש לי צילום בו אני עומדת מול הצילום הענק הזה ומרגישה כמו ילדה בתוך היער- צילום שאני אוהבת.
לאתר של דנה
רונית אזולאי, מתעניינת באנשים.
יוצרת ובלוגרית, מנהלת השיווק בדימוס של סטודיו גברא .
