איך תרמה חברת קודאק למהפכה הפמיניסטית?
מאת: גילי חן ז״ל
מעניין אם אדון ג’ורג’ איסטמן, מייסד חברת צילום הענק “קודאק” צפה שיהיה לו מקום של כבוד במהפכה הפמיניסטית של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20. איסטמן, שהיה בנקאי במקצועו בסך הכל רצה להתעשר ומהר והבין שיש פוטנציאל אדיר בלהפוך את הצילום שהיה עד כה מסורבל, כבד ושמור בעיקר לגברים מקצוענים והרפתקנים, לנגיש, זול ופשוט לתפעול. כזה שיכול להיעשות ברמה האישית עבור אנשים שאין להם שום רצון לתמורה כספית עבור צילומיהם אלא שמטרתם לתעד רגעים יומיומיים.
“You press the button and we will do the rest” היה הסלוגן של מצלמת הקופסא הראשונה של קודאק שיצאה למכירה בציבור ב1888. מצלמה בה ניתן לצלם הרבה תמונות ברצף (המצאת סרט הצילום) קטנה, קלה וזולה עם עקרון צילום פשוט. את המצלמה קיבל הלקוח עם סרט וכל מה שנשאר לו לעשות היה רק ללחוץ על הכפתור ולאחר שגמר לצלם לשלוח חזרה את המצלמה למפעל, שם סופקו לו שירותי פיתוח והדפסה והמצלמה חזרה אליו עם סרט חדש דנדש.
פתאום נראו צילומים ספונטאניים של אנשים קופצים ומחייכים בניגוד לדיוקנאות קפואים.
אז מה הקשר של כל זה למהפכה הפמיניסטית?
מהמחצית השניה של המאה ה19 הזמנים הם זמנים של שינוי ונשים מתחילות להדיין ולהתוכח על מקומן הראוי בחברה ולפעול לתיקון מעמדן החברתי, לקבלת זכויות הצבעה, זכויות ללמוד ולרכוש השכלה ועל הגדרת תפקידים חדשים ונאותים שלהן.
הסופרג’יסטיות, שנאבקו למען זכות הבחירה לנשים, עודדו נשים להתכונן לקראת עצמאות והגשמה עצמית ועל הרעיון שלאשה יש חובות לא רק עבור ילדיה, בעלה ומשק הבית אלא יש לה “חובות כלפי עצמה”. אשה זקוקה לזמן בילוי ושתהיה לה קרירה עצמאית. נשים היו יותר ויותר עצמאיות והחלו ליהנות מחופש רב יותר, רכיבה על אופניים היתה להיט ונשים יצאו לחקור את העולם: מחופשות על החוף, תחרויות חורף מושלגות ועד למשחקי טניס, האישה המודרנית לקחה אתה את מצלמת הקודאק שלה!
גלויה של נשים מצלמות בקודאק על החוף בפנסילבניה , 1906 | מודעות למצלמות קודאק סוף המאה ה-19, 1914 | Martha Cooper collection
כעת הבינה חברת קודאק לאן נושבת הרוח ושנשים הן קהל היעד שכדאי להשקיע בו.
הקו של האסטרטגיה השיווקית היה מצד אחד ההתעסקות המועטה עם הטכנולוגיה ומהצד השני שאם נשים רוצות גם להיות אמהות ונשים אחראיות, הן יבטיחו שכל רגעי המפתח יתועדו כראוי: ימי הולדת, צעדים ראשונים, חגים, סיום הלימודים, כל מה שצריך לתעד ולשמור למען הדורות הבאים, כל אלו מותגו תחת המושג ” Kodak moments”.
והצילום היה שם כדי לאפשר שילוב בין הצורך ל”זמן יצירה” יחד עם עמידה במטלות הבית. ב-1893 החלה להופיע בפרסומות “נערת הקודאק” – דמות יפה ואופנתית המשדרת אשה עצמאית האוחזת מצלמה בעולם מודרני משתנה. הנשים עטו על המצלמה בתשוקה גדולה. הן צילמו, תיעדו, השתפרו והפכו לחובבות מקצועיות עד שלא ניתן היה להבחין בהבדל בין צילומיהן לבין אלו של הצלמים המקצוענים. המצלמה נתנה להן נקודת פתיחה שווה לגברים, שלא היתה זמינה להן במרחבי האמנויות המסורתיות. (כמו ציור ופיסול שדרשו הן השכלה פורמאלית והן שעות אימון רבות), העובדה שהצילום היה צעיר ועדיין לא התבסס סטנדרט ומורשת של מצוינות היוו יתרון ודחפו נשים לצילום כדרך להתפרנס ולהשיג עצמאות כלכלית. כל צלמת יכולה היתה ליצור את הסטנדרט מתוך מאמציה והטמפרמנט שייחד אותה. הקריאה למעורבות של נשים בצילום קרתה בזמן בו הקרקע היתה בשלה לכך ובין 1890-1910 מס הצלמות המקצועיות בארהב גדל מ271 ל4900 שהיוו 15% מהשוק.
מודעה למצלמת קודאק | מתוך קטלוג קודאק תחילת המאה ה20 | From the Kodak Corporate Archive and Heritage Collection at Ryerson University Library and Archives
גם הצלמת פרנסיס בנג’מין ג’ונסטון שהיתה צלמת אמריקאית בארהב של סוף המאה ה19 נפגשה לראשונה עם הצילום דרך מצלמת הקופסא של קודאק” ומשם המשיכה להתפתח ולעסוק בצילום עיתונות והיתה בעלת סטודיו עצמאי לצילום.
לפורטרט העצמי של עצמה משנת 1896 קראה “האשה החדשה”. ככזו היא אוחזת כוס בירה ביד אחת ומעשנת סיגריה בשניה. מאחוריה, במדף המזכרות, היא מניחה בשורה דיוקנאות של מאהביה הקודמים.
בצילום אחר שלה לבושה גו’נסטון כגבר עם שפם מלאכותי אוחזת באופניים ומתיחסת לפער בין חופש התנועה להתפתח ולהעיז שנמצא אל מחוץ לכתלי הבית לעומת הנשים להן יש את כל הפוטנציאל והיכולות להתפתח אך החברה הפטריאכלית מונעת מהן כלים ומדכאת את אפשרויות המימוש העצומות. ג’ונסטון אינה חוששת להביע ביקורת וסאטירה ומשתמשת בצילום כשופר לרעיונותיה .הזכויות והחרויות עליהן נלחמות נשים שונות מחברה לחברה ברחבי העולם, ותלויות בחוקים, במסורת במנהגים המקומיים, ובקודים התרבותיים של אותה חברה או מדינה. לעיתים מדובר באפליה מעוגנת בחוק ולעיתים החוק הוא שוויוני אך החברה לא מיישמת אותו ובכך נגרמת אפליה.
“האשה החדשה” ג’ונסטון 1896 | ג’ונסטון צילום עצמי 1890
על ציר הזמן של מהלך ההיסטוריה מאז ועד היום נשים צילמו והצטלמו במטרה להזיז את הגדר ה(מ)מגדרת בתוך החברה הפטריארכלית במהותה. מג’וליה מרגרט קמרון דרך סינדי שרמן , מרינה אברמוביץ ועד למדונה- רשימה ארוכה של נשים מדהימות.
אני מצדיעה לנשים אלו ולדרכן שסללה את הדרך לאינסוף נשים
ולאשה אחת שהיא אני.
צילומים: גילי חן
התרסה על החפצה נשית “Fridge”חלק מאוסף של kinsey institute for research in sex gender and reproduction at Indiana university
הרחבת מודל היופי בלי הצרת היקפים, השחקנית עירית קפלן, מגזין את יולי 2009
גל גדות הוונדר וומן הצברית שכבשה את כל הפסגות, בצילומי אופנה של גילי חן למגזין לאשה (גיליון 3046)
 |
גילי חן ז״ל הייתה צלמת ויוצרת, מרצה לצילום ובעלת תואר שני בתרבות הקולנוע, תואר ראשון בצילום והוראה, המגיעה מעולם צילום האופנה וכיום עוסקת בתהליך צילום אישי עם נשים. מרצה בויצו וחלק מצוות המורים בסטודיו גברא , מלמדת בשלוחת חיפה קורסים למתחילים ומתקדמים. Instagram: gilichenphoto בגוף ראשון- צילום אישי עם גילי חן :Facebook |
