להיות צלם

מה זה באמת אומר, להיות צלם? האם ידע טכני ושליטה במצלמה הם חזות הכל? האם התשוקה והאהבה לצילום חשובה יותר מכל דבר אחר? מה זה באמת אומר להיות צלם, ומה צריך כדי להצליח בתעשייה שהופכת יותר ויותר תחרותית.

תשוקה.

מוטיבציה.

נחישות.

המושגים האלה, שלפעמים הופכים להיות שחוקים מרוב שימוש, עד כמה הם נחוצים בצלם? האם הם ייחודיים רק לצלמים או שכל בעל מקצוע צריך להחזיק בתכונות האלה?

ועם זאת, בניגוד אולי לקבלן, מתכנת או מפיק – צלם אמור להיות אמן. העבודות שלו אמורות לעורר רגש, להביע אמירה. האמנם? האם כל הצלמים הם אמנים? האם צילום מסחרי הוא גם אומנות?

מקצוע הצילום מעלה הרבה שאלות. לכאורה, כל מי שסיים קורס ויודע לתפעל את המצלמה, שמבין כיצד לעבוד עם אור, ושיש לו עין טובה – יכול להיות צלם. אך אם כך הדבר, מה ההבדל האמיתי בין צלם, לבין מישהו שמצלם?


ניצול הטכניקה ליצירת שפה אישית

טכניקה זה חשוב. חשוב מאוד אפילו. אבל טכניקה היא רק הכלי. הבנת המצלמה, העדשות, איך להוציא תמונה חדה וברורה בכל סיטואציה, לעבוד מהר, לדעת להשתמש בציוד – הכל חשוב מאוד כדי להיות צלם טוב, וקשה להיות צלם טוב בלי לדעת את הדברים האלה. אבל האם ידיעת הטכניקה והיכולת להוציא תמונות טובות מבחינה טכנית – מספיקה כדי להיחשב צלם טוב ומוכשר? בדרך כלל לא.

ברגע שהטכניקה כבר לא מהווה מכשול, והצלם יודע לתפעל את המצלמה בצורה מושלמת ולהפיק ממנה את המיטב, עכשיו הגיע הזמן לעבודה האמיתית – מה הוא רוצה להגיד? מה הייחוד שלו? מה השפה שלו? מה האמירה האישית שלו? אלו המקומות בהם ״אני מצלמ/ת״ נגמר, ו״אני צלמ/ת״ מתחיל.

היכולת לראות את הצילום בכל סיטואציה

אם אתם צלמים בנשמה, ודאי היו מקרים בהם לא לקחתם אתכם את המצלמה למקום כלשהו וכל הזמן הייתם עסוקים בפריימים שפספסתם. ״וואו, אם רק היתה לי מצלמה עכשיו״, הוא משפט שסביר שתשמעו לא פעם אם אתם מסתובבים בחברת צלם. היום, עם טכנולוגיות כמו טלפון סלולרי (שיש בו מצלמה סבירה לגמרי), יותר נדיר לשמוע את זה – אבל עדיין צלמים צריכים את המצלמה שלהם קרוב. זו לא רק עבודה בשבילם, אלו החיים. כל דבר מסקרן, תמיד אפשר לראות את הרגע, את ההבעה, את הסיטואציה הצילומית. צלמים חיים צילום, גם כשהם לא עובדים. סתם ככה, ביומיום.

רק תנו להם השראה

צלמים תמיד יהיו צמאים ללמוד ולקבל השראה. רובם יידעו לספר אודות צלמים שהם מעריצים את עבודותיהם גם אם תעירו אותם באמצע הלילה. רובם יישמחו להיכנס למוזיאונים לצילום ולבקר בתערוכות וגלריות. הם צמאים לדעת כמה שיותר על העולם הזה. יש צלמים שגדלו בעידן הדיגיטלי ועדיין יבקשו להיכנס לחדר חושך ולעבוד עם פילם, ״כדי להרגיש את זה״. צלמים יישמחו לדפדף בספרי צילום, לקרוא בבלוגים מה הטרנדים החדשים ולקבל העשרה בתחומים שהם פחות חזקים מהם. הרצון ללמוד ולהכיר מה היה ומה יהיה, לא ממש נעלם לעולם.

 

אהבה אמיתית וכבוד למקצוע

הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם, היא לרצות להתפתח ולהתקדם. צלמים רואים את התפתחות הקריירה מול עיניהם לא פחות מאשר כלכלן או עורך דין. ההבדל הוא, שצלמים אמיתיים לא שוכחים שמעבר לקריירה, הצילום הוא החותמת האישית שלהם. לקוחות מרוצים זה חשוב מאוד, אבל גם צלם שמרוצה מעבודתו ושלם איתה זה חשוב לא פחות. וגם אם צריך לבצע פשרות מסוימות (וצריך), לכל צלם יהיו את הגבולות האדומים שלו. הסיבה המרכזית היא שצילום הוא הרבה מעבר למקצוע. הוא אהבה, הוא אישיות, הוא אומנות. צילומים שורדים לנצח ושמו של הצלמ/ת תמיד יהיו חרוטים עליהם.

כשרון

כשרון הוא דבר אינדבידואלי מאוד שלא ממש ניתן למדידה. אבל בסופו של דבר, צלם נמדד כל יום וכל דקה, בכל עבודה ובכל פריים שהוא מוציא. הלחץ בו הוא שרוי, לספק תוצרים יוצאי דופן, לרצות אחרים ולהרשים, הוא כזה שרק אמנים יכולים להבין. ככל שהצלם יהיה מוכר ונודע יותר, הלחץ להיות הטוב ביותר  יהיה לפעמים גדול יותר. לכן אחד הדברים שיבדילו בין מישהו שיודע לצלם לבין צלם הוא גם כשרון. היכולת להוציא מהמצולם או מהסיטואציה משהו שמישהו אחר לא היה יכול. יש צלמים שהכשרון אצלם מולד, יש כאלה שהכשרון נרכש ומגיע תוך כדי הלמידה והניסיון. יש אנשים שגילו את הצילום בגיל מאוחר יחסית, והפכו להיות צלמים מבריקים. העובדה שלא הייתם מהילדים שגנבו להורים את המצלמה והסתובבו איתה בכל מקום, לא אומר שאתם לא יכולים להיות צלמים מדהימים. השאלה היחידה היא אם איפשהו בפנים, מסתתרת לה נפש של אמן, עין סקרנית, יכולת להעביר סיפור בקליק אחד.

 

שגית (10)צילום: שגית הלל

 

 

 

 

למידע ופרטים נוספים כתבו לנו:
שלחו הודעה
לוגו ריבוע שקוף

תודה שנרשמתם ליום הפתוח!

פרטים נוספים ישלחו במייל בהקדם

דילוג לתוכן